×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מנחות ז׳.גמרא
;?!
אָ
וְכִי מַהְדַּר לֵיהּ לְקוֹמֶץ לְדוּכְתֵּיהּ תִּקְדּוֹשׁ וְלִפְסוֹל. אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן זֹאת אוֹמֶרֶת כְּלֵי שָׁרֵת אאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִדַּעַת. הָא מִדַּעַת מְקַדְּשִׁין וְהָא בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מר׳מֵרַבִּי יוֹחָנָן כְּלֵי שָׁרֵת מַהוּ שֶׁיְּקַדְּשׁוּ פְּסוּלִין לְכַתְּחִילָּה לִיקְרַב וַאֲמַר לֵיהּ אֵין מְקַדְּשִׁין אֲמַר לֵיהּ באֵין מְקַדְּשִׁין לִיקְרַב אֲבָל מִקַּדְּשִׁין לִיפָּסֵל. רַב עַמְרָם אָמַר כְּגוֹן שֶׁהֶחְזִירוֹ לְבִיסָא גְּדוּשָׁה. וּמִקְמָץ הֵיכִי קְמַץ אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁהֶחְזִירוֹ לְבִיסָא טְפוּפָה. וְכֵיוָן דִּקְמַץ לֵיהּ עֲבַד לֵיהּ גּוּמָּא כִּי מַהְדַּר לְגַוֵּויהּ דְּמָנָא קָא מַהְדַּר לֵיהּ מִכִּי מַהְדַּר לֵיהּ מַנַּח לֵיהּ אַדֻּפְנָא דְּמָנָא וּמְנִיד לֵיהּ וְנָפֵל מִמֵּילָא דְּנַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהֶחְזִירוֹ הַקּוֹף. א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לר׳לְרַבִּי זֵירָא וְלוֹקְמַהּ כְּגוֹן שֶׁהֶחְזִירוֹ לִכְלִי הַמּוּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֶלָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ גקוֹמְצִין מִכְּלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע (א״לאֲמַר לֵיהּ) קָא נָגְעַתְּ בְּבַעְיָא דְּאִיבַּעְיָא לַן דְּרַבִּי אֲבִימִי תָּנֵי מְנָחוֹת בֵּי רַב חִסְדָּא. וַאֲבִימִי בֵּי רַב חִסְדָּא תָּנֵי וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא קוּלְפֵי טָאבֵי בְּלַעִי מֵאֲבִימִי עֲלַהּ דְּהָא שמעת׳שְׁמַעְתָּא בָּא לְהַכְרִיז רְצוּפִין ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי (וְשֵׁנִי) ס׳שִׁשִּׁים יומי. אֲבִימִי מַסֶּכְתָּא אִיתְעֲקַרָא אִיתְעֲקַר לֵיהּ וַאֲתָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְאִדְּכוֹרֵי גְּמָרֵיהּ וְלִישְׁלַח לֵיהּ וְלֵיתֵי לְגַבֵּיהּ סְבַר הָכִי מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא טְפֵי. פְּגַע בֵּיהּ רַב נַחְמָן אֲמַר לֵיהּ כֵּיצַד קוֹמְצִין א״לאֲמַר לֵיהּ מִכְּלִי זֶה אֲמַר לֵיהּ וְכִי קוֹמְצִין מִכְּלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע א״לאֲמַר לֵיהּ דְּמַגְבַּה לֵיהּ כֹּהֵן. כֵּיצַד מְקַדְּשִׁין אֶת הַמְּנָחוֹת אֲמַר לֵיהּ נוֹתְנָהּ לִכְלִי זֶה דוְכִי מְקַדְּשִׁין בִּכְלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע א״לאֲמַר לֵיהּ דְּמַגְבַּה לֵיהּ כֹּהֵן. אֲמַר לֵיהּ א״כאִם כֵּן הוּצְרַכְתָּה ג׳שְׁלֹשָׁה כֹּהֲנִים אֲמַר לֵיהּ וּתְהֵא צְרִיכָה י״גשְׁלֹשָׁה עָשָׂר כַּתָּמִיד. אֵיתִבֵיהּ זֶה הַכְּלָל כׇּל הַקּוֹמֵץ וְנוֹתֵן בִּכְלִי הַמּוֹלִיךְ וְהַמַּקְטִיר לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וְכוּ׳. וְאִילּוּ מַגְבִּיהַּ לָא קָתָנֵי תַּנָּא סֵדֶר עֲבוֹדוֹת נָקֵיט וְלָא סֵדֶר כֹּהֲנִים. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מִדְּרַב שֵׁשֶׁת מַהוּ לִקְמוֹץ מִכְּלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע אֲמַר לֵיהּ פּוֹק חֲזִי מָה עָבְדִין לְגָאו האַרְבָּעָה כֹּהֲנִים נִכְנָסִין שְׁנַיִם בְּיָדָם ב׳שְׁנֵי סְדָרִים וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בָּזִיכִין וְאַרְבָּעָה מְקַדְּמִין לִפְנֵיהֶם שְׁנַיִם לִיטּוֹל שְׁנֵי סְדָרִים וב׳וּשְׁנַיִם לִיטּוֹל ב׳שְׁנֵי בָּזִיכִיןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה [וכאשר מחזיר הפסול את הקומץ למקומו] לכלי שבו המנחה — תקדוש [שיתקדש] הקומץ, שהרי ניתן בכלי שרת, ולפסול [ויפסול], שהרי נגמרה הקמיצה בפסול! אמר ר׳ יוחנן, זאת אומרת: כלי שרת אין מקדשין את הניתן בהם אלא מדעת, וכשמחזיר הפסול את הקומץ למנחה אינו נותן את הקומץ בכלי כדי לקדשו, ולכן אינו פוסל. ומתקשים, מכלל הדברים אתה למד: הא [אבל] אם נתן בהם דברים מדעת מקדשין? והא בעא מיניה [והרי שאל ממנו] ריש לקיש מר׳ יוחנן: כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין הניתנים בהם לכתחילה ליקרב על המזבח? ואמר ליה [לו]: אין מקדשין! ומתרצים, כך אמר ליה [לו]: אין מקדשין את הפסולים הניתנים בהם ליקרב, אבל מקדשין אותם ליפסל. רב עמרם אמר: גם אם כלי שרת מקדשים שלא מדעת, ייתכן שיחזיר את הקומץ בלא שיתקדש בכלי — כגון שהחזירו לביסא (כלי של מנחה) גדושה מעל גדותיה בסולת, כך שהקומץ שהוחזר לא נכנס לתוך חלל הכלי, וכך אינו מתקדש. ותמהים: אם היה הכלי גדוש ומקמץ היכי קמץ [וכיצד יכול היה לקמוץ] ממנו מתחילה? הרי לא קמץ מתוך הכלי! אלא, צריך לפרש: כגון שהחזירו לביסא טפופה שהיתה מלאה אך לא גדושה, וקמץ מתוכה, וממקום שקמץ — לשם הוא מחזיר. ושואלים: וכיון דקמץ ליה עבד ליה [וכיון שבשעה שקמץ עשה] גומא במקום שקמץ, הרי כי מהדר [כאשר מחזיר] את הקומץ למקומו נמצא כי לגוויה דמנא קא מהדר ליה [לתוכו של הכלי הוא מחזיר אותו], ויתקדש על ידי כן להיפסל! ומשיבים: מכי מהדר ליה [שכאשר מחזיר אותו] את הקומץ לכלי אינו מחזירו לגומא, אלא מנח ליה אדפנא דמנא [מניח אותו על דפנות הכלי], ומניד ליה ונפל ממילא [ומנענע אותו את הכלי, עד שנופל הקומץ מאליו] לתוך הגומא, שנעשה הדבר כמי שהחזירו הקוף, ולא אדם. א אמר ליה [לו] ר׳ ירמיה לר׳ זירא: ולוקמה [ונעמידנה] שיחזיר קומץ לכלי שרת, ולא יתקדש — כגון שהחזירו לכלי המונח על גבי קרקע! אלא מתוך שאין מסבירים כן, ואנו מניחים שכלי שרת המונח על גבי קרקע מקדש, שמע מינה [נלמד מכאן] שגם קומצין את קומץ המנחה מכלי שעל גבי קרקע? שהרי שתי עבודות אלו צריכות כלי שרת. אמר ליה [לו] קא נגעת בבעיא דאיבעיא לן [נוגע אתה בשאלה שנשאלה לנו], שר׳ אבימי תני [היה שונה, לומד] מסכת מנחות בי [בבית מדרשו] של רב חסדא. ותחילה תוהים: ור׳ אבימי בי [בבית] רב חסדא תני [היה שונה]? והאמר [והרי אמר] רב חסדא, קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעתא [אלות הרבה ספגתי מאבימי על שמועה זו] כלומר, אבימי גער בי כאשר הקשיתי על דבריו בענין מכירת נכסי יתומים על ידי בית דין, שהיו סותרים את דברי הברייתא, וכך הסביר לי: אם בא להכריז ימים רצופין — מכריז שלשים יום, כדברי הברייתא, ואם מכריז רק בשני וחמישי ושני — מכריז ששים יומי [ימים]. ואם כן רב חסדא היה שונה לפני אבימי ולא להיפך! ומשיבים: אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה [מסכת מנחות נשכחה ממנו], ואתא קמיה [ובא לפני] רב חסדא תלמידו לאדכורי גמריה [להזכיר לו תלמודו]. ושואלים: אם רב חסדא היה תלמידו, ולישלח ליה וליתי לגביה [שישלח אליו אבימי לקרוא לו ויבוא רב חסדא אצלו]! ומשיבים, סבר [סבור] היה אבימי: הכי מסתייעא מילתא טפי [כך יסתייע, יצליח הדבר יותר], שאם מטריח עצמו לבוא כתלמיד לרבו יעלה לימודו יפה יותר. ושבים לעיקר הענין. פגע ביה [פגש בו] רב נחמן באבימי בדרכו מבית רב חסדא, אמר ליה [לו]: כיצד קומצין? אמר ליה [לו] אבימי: כגון מכלי זה, שהיה מונח על הקרקע. אמר ליה [לו] רב נחמן: וכי קומצין מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה [לו]: כוונתי דמגבה ליה [שמגביה אותו] כהן, וכהן אחר קומץ ממנו. עוד שאל אותו רב נחמן: כיצד מקדשין את המנחות? אמר ליה [לו] אבימי: נותנה לכלי זה, שהיה מונח לפניו על הקרקע. אמר לו רב נחמן: וכי מקדשין בכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה [לו] אבימי: דמגבה ליה [שמגביה אותו] כהן את הכלי, ונותן לתוכו את המנחה. אמר ליה [לו] רב נחמן: אם כן, הוצרכתה שלשה כהנים, אחד שמקדש את המנחה, ואחד שמגביה את הכלי, ואחד שקומץ מתוך הכלי! אמר ליה [לו]: אין זו קושיה, ותהא צריכה אפילו שלשה עשר כהנים, כקרבן התמיד ששלושה עשר כהנים היו עוסקים בעבודתו. עוד איתביה [הקשה לו] רב נחמן ממה ששנינו לגבי סדר עבודות המנחה שהמחשבה פוגמת בהן: זה הכלל, כל הקומץ ונותן בכלי, המוליך והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול או להקטיר דבר שדרכו להקטיר, ואילו מגביה לא קתני [אינו שונה] ביניהן, משמע שאין צורך בהגבהת הכלי! ענה לו אבימי: התנא סדר עבודות שהמחשבה פוסלת בהן הוא נקיט [אוחז, מזכיר], ולא סדר כהנים, שלא מנה את כל הכהנים הנצרכים לעבודת המנחה. ובענין זה בעו מיניה [שאלו ממנו] מדרב ששת: מהו לקמוץ מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה [לו] לשואל: פוק חזי מה עבדין לגאו [צא וראה מה עושים הכהנים בפנים] בתוך ההיכל, כאשר היו נוטלים את בזיכי הלבונה מעל שולחן לחם הפנים כדי להקטירם על המזבח, כשם שהכהן נוטל את הקומץ מן המנחה שבכלי כדי להקטירו. שכך שנינו: כאשר מחליפים את לחם הפנים בכל שבת, היו ארבעה כהנים נכנסין להיכל, שנים בידם שני סדרים (מערכות) חדשים של לחם, ושנים בידם שני בזיכין של לבונה, וארבעה כהנים אחרים מקדמין לפניהם, שנים כדי ליטול שני סדרים המצויים על השולחן, כדי לפנות מקום לחדשים, ושנים כדי ליטול מן השולחן את שני הבזיכין,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144